רכבת ישראל ירדה מהפסים. המשטרה לא עושה דבר

כל מה שרציתי זה להגיע לרכב שלי שהחניתי בבוקר בחניה של תחנת רכבת “אשדוד-עד הלום” ולנסוע הביתה ולהספיק לראות את הילדים לפני שהולכים לישון. זה הרבה?  כנראה שכן…

הסיפור הבא קרה לי היום. אני חושב שזה קרוב מאוד להיות הטיפה האחרונה בכוס שתגרום לי לרדת מהארץ.

כידוע, בשבועיים האחרונים ביטלו 50% מהרכבות בין אשקלון לרחובות. זה בכדי לבנות משהו בדרך בשביל לחבר את הקו החדש שכרגע מגיע בניילון עד יבנה מערב לפסים לכיוון אשדוד ואשקלון וככה לחסוך 10 דקות נסיעה לתל אביב. בשבועיים הקרובים הקו סגור לגמרי ואוטובוסים מסיעים את הנוסעים בין רחובות לשאר התחנות הדרומיות.

היום קמתי בבוקר כרגיל, נסעתי ברכב מגן יבנה לתחנת רכבת “אשדוד-עד הלום” וחניתי בחניון החדש. את החניון הזה פתחו בערך לפני שנה ומאז לא צריכים להיכנס לאשדוד ולחנות בשדות או מתחת לעצים – כי אין מספיק חנייה. אפשר להגיע יותר מהר ולפעמים יש גם מקום בתוך החנייה. כרגיל חניתי ועברתי את הגשר להולכי רגל שמעל פסי הרכבת ומחבר בין החנייה החדשה בצד המזרחי של התחנה לחניון הישן שבצד המערבי וצמוד לבניין של תחנת הרכבת. עליתי על האוטובוס שהסיע אותנו ליבנה מערב ומשם (אחרי 28 דקות של בזבוז זמן כי האוטובוס הגיע דקה אחרי שהרכבת יצאה) נסענו לתל אביב.

אחרי יום עבודה קשה (שחרור גרסה שחיכינו לו כחצי שנה) עליתי על הרכבת של 20:04 מתל אביב לאשדוד (שכמו שהסברתי מגיעה עכשיו רק לרחובות). כידוע, אני די מחושב  – זכרתי שהיציאה מהרציפים בתחנת רחובות היא בצד הקדמי והתקדמתי לקרון הראשון .הייתי הראשון שיצא מתחנת הרכבת – למרות שלא היה קל, כי הכרטיס שלי עד אשדוד והשער לא נפתח והבחור שבדרך כלל נמצא שם כדי לפתוח לעשרות נוסעים לא היה שם, אז היינו צריכים לקפוץ – ורצתי לאוטובוסים כדי לתפוס מקום טוב, הכי קדימה כדי שאוכל לצאת כמה שמהר ולרוץ הביתה, שאולי עוד אצליח לראות את הילדים ערים.

האוטובוס יצא. ברגע האחרון עלה בחור עם קסדה על הראש ואופניים מתקפלים. הנהג אמר לו לא לשים בבגז׳ אלא שיחסום את המעבר. לא נשמע לי הכי בטיחותי, אבל יאללה שניסע כבר! עוד בחורה רצה אחרי האוטובוס, והנהג אומר לה לעלות בדלת האחורית. סוף-סוף מתחילים לנסוע. הנהג שואל כמה אנשים צריכים לרדת בתחנה של יבנה. קשיש אחד. בדרך ההוא עם האופניים שואל את הנהג אם הוא יכול לעצור לו ליד הישוב שלו לפני העיר יבנה. הנהג מאט. הבחור אומר לו: לא, תמשיך לנסוע עוד 100 מטר, שם יש תחנת אוטובוס שהוא יכול לעצור. הוא מוריד את האופניים ויורד. אנחנו ממשיכים לכיוון תחנת רכבת יבנה מזרח. הקשיש יורד. הנהג עוד מסביר לו איך לחזור לרמזור איפה שהוא יכול לחצות את הכביש ולהגיע לכניסה של תחנת הרכבת. תעזבו את זה שאין שם כלום אלא אם הקשיש במקרה גר בתוך בניין התחנה. ממשיכים לנסוע לאשדוד. עוד מישהו קם ומבקש שיוכל לרדת ברמזור של גן יבנה. הנהג בצחוק שואל אותי אם יש לי רכב בתחנת רכבת אשדוד או שאני גם רוצה לרדת איפשהו. לא עניתי כי לא היה לי מצב רוח ורק רציתי לחזור הביתה כמה שמהר. הנהג עצר ליד הרמזור של גן יבנה באמצע שום מקום בצד כביש 4. האוטובוס פונה לאשדוד. עוד בחורה צצה ומבקשת לרדת בפרסה שהאוטובוס צריך לעשות כדי להגיע לכביש שמוביל לתחנת אשדוד עד הלום. נוסע אחד מתחיל לצעוק על הבחורה שהוא רוצה להגיע הביתה ודי עם העצירות האלה. האוטובוס עוצר, הבחורה יורדת. פונים לכיוון התחנה. עוד פנייה שמאלה, כיכר, אוטו חונה באמצע הכיכר אבל מצליחים לעבור. עוד כיכר, עוצרים.

אני יורד ראשון. רץ לכיוון הגשר. שער ברזל! מה? איך אני עובר לצד השני של הגשר? אני יכול לטפס על הגדר של 2.5 מטר, לקפוץ לרצפה, לקפוץ אל פסי הרכבת, לטפס על הגדר שבין רציף 1 לרציף 2, לטפס על רציף 2, לקפוץ על הפסים של רציף 3,  לעבור את הפסים, גם את הפסים של רציף 4, לטפס על גדר של 2.5 מטר, לרדת וזהו, הגעתי לאוטו. מה הבעיה? טוב זה כל מה שעבר לי בראש תוך 3 שניות ועוד תמונה של רכבת משא של 20 קרונות ב-90 קמ״ש, אז התוכנית התבטלה.  מסתובב, רואה את האוטובוס. מתחיל לרוץ. האוטובוס מתחיל לנוע. אני דופק לו בדלת. הדלת נפתחת. אני עולה ומנסה להסביר שאין לי דרך להגיע לחנייה בצד השני ומבקש שיקפיץ אותי. הוא לא מבין, מתחיל לנסוע. אני מסביר שוב: השער של הגשר נעול, אי אפשר לעבור את פסי הרכבת כי הכול מגודר ואני גם לא יכול ללכת ברגל כדי לעבור את המחלף, ובטח שלא בכביש 4. הוא רוצה להוריד אותי ברמזור אבל בצד אשדוד, מה זה עוזר לי? הוא פונה לכיוון רחובות. אני מתחנן אבל לא עוזר. אז אני מבקש לעצור בתחנת אוטובוס בכניסה של גן יבנה. הוא לא עוצר. אני מחפש מהר את החוברת של רכבת ישראל שבה מסבירים על כל חודש הבלגן בלי רכבות וההסעות. מצאתי. מחפש את המספר של שירות הלקוחות. *5800. מתקשר.  יחסית מהר ענו לי. מסביר מהר את הבעיה. היא לא יודעת מה לעשות. הנהג אומר שאני משוגע והוא לא יעצור לי –  רק ברחובות. אני צועק עם הבחורה בטלפון. הנהג אומר שהוא יזמין משטרה…. רגע, זה אולי רעיון טוב. פעם קיבלתי ספאם עם סיפור שלמישהו היה פנצ׳ר בכביש מהיר והוא הזמין משטרה והם עצרו לידו עד שהוא החליף צמיגים ועוד אמרו לו כל הכבוד שהוא התקשר, כי הרבה אנשים מתים ככה כל שנה…. אז תתקשר למשטרה, אני אומר. כלום. אז הוא שם לב שהרגל שלי על הברזל שלפני השורה הראשונה של הכיסאות. מבקש להוריד. אמרתי לו: תעצור לי בתחנת אוטובוס בבקשה. לא, הוא יעצור רק ברחובות. והתחיל להגיד כל מני דברים עליי, שאני דתי, חולה, עכבר, ומי זוכר עוד מה. אני אומר לו שאתקשר למשטרה אם לא יוריד אותי מיד. כלום. תוריד את הרגל שלך. לא מוריד עד שתעצור או שתזמין לי משטרה. כלום. עוד כמה קללות לגבי דתיים. אני מתקשר למשטרה. מסביר שאני שבוי באוטובוס ואת כל הסיפור מההתחלה עד הסוף (עד אז לפחות) הוא אומר חכה. מישהו אחר עונה. אני מסביר את הכל שוב. אז השוטר שואל איפה אני והאם יש איפשהו אפשרות לעצור. יש, בדיוק רואה תחנת אוטובוס. אז תבקש שיעצור. מבקש. לא, אתה חולה ואני לא עוצר עד רחובות. הנה תחנת הרכבת של יבנה, אז לפחות פה תעצור לי בבקשה! אתה חולה מפגר ואני לא עוצר. אני שואל את השוטר מה אני יכול לעשות? אני שבוי נגד רצוני באוטובוס שנוסע לרחובות. השוטר אומר: תתקשר לתחנת משטרה של רחובות כשאתה מגיע. מהההההה? עכשיו אתה מדבר עם באר שבע ואני לא יכול לעזור לך. אבל איך אני אגיע לאוטו שלי? קח מונית. מונית? אין לי כסף. הנהג צוחק עליי ומספר את הסיפור של החולה שהוא מחזיר לרחובות. ואני לא יוכל לעלות על האוטובוס שלו ב22:30, והוא גם אומר לאחרים שלא יתנו לי לעתות, אני חולה. השוטר שואל מה הרעש הזה? הנהג צועק עליי. תוריד את הרגל שלך וכל מיני מילים שאת רובן לא זוכר אבל לא היו יפות. הוא מתחיל גם להרביץ לי. אני אומר לשוטר שהוא מרביץ לי אבל הוא מצטער אבל הוא לא יכול לעזור לי. הוא ממליץ לי להתנתק ולהתקשר שוב מרחובות לתחנת משטרה של רחובות כי הוא לא יכול לעשות כלום מבאר שבע וגם לא יכול לעביר את השיחה לרחובות (מה זה חברה סלולרית?) אין לי ברירה. מתנתק. מגיעים לרחובות, מתקשר ל-100 שוב. שלום הגעתי לרחובות? לא זה מוקד ארצי. אני מסביר את הכל מחדש. איפה אתה? ליד מכון וויצמן. תשלחי לי ניידת לתחנת רכבת של רחובות, אני שבוי באוטובוס והנהג מרביץ לי. ואין לי דרך איך להגיע לרכב שלי. הניידת לא מונית, הם לא יכולים להסיע אותך לרכב שלך. אז איך אני אמור להגיע הביתה? אני מבינה את הבעיה אבל לא יכולה לעזור לך. אז תשלחי לי ניידת, הנהג מרביץ לי. אני לא יכולה לשלוח ניידת, כשאתה מגיע תרשום את המספר של האוטובוס ותיגש למשטרה. טוב אולי, אבל מה שעכשיו חשוב שאני רוצה להגיע הביתה. איך אני אמור לעבור את פסי הרכבת באשדוד? אם אני מטפס על הגדר של הרכבת אז אני עובר על החוק, נכון? נכון. אם אני עולה על הגשר של כביש מהיר ברגל אני עובר על החוק ומסכן את חיי, נכון? נכון. אז מה את מציעה? אתה רוצה לעבור על החוק בכדי להזמין לך משטרה? לאאאאא סתומה, אני מסביר שאני רוצה להגיע לאוטו שלי כמה שמהר ובצורה הכי חוקית שאפשר. איך את יכולה לעזור לי? אני לא יכולה, המשטרה לא מונית. קח מונית. אין לי כסף. טוב, תקשיבי, אני אזרח, משלם מיסים, בלה בלה. אני בבעיה. בואי נחשוב ביחד איך את יכולה לעזור לי להגיע לרכב שלי. אני לא יכולה. תוך כדי השיחה הגענו לתחנת רכבת רחובות. חזרה להתחלה. הנהג מזמין את כל החברים שלו, תראו הוא משוגע, הוא רוצה שאקפיץ אותו הביתה. הוא חולה. שהוא לא יעלה על שום אוטובוס!

מגיעה הסדרנית של ההסעות. אני מנתק את המשטרה הם בטוח לא יעזרו לי. היא אומרת שאדבר אם מנהל תחנת הרכבת. אני נכנס, מסביר את הכל. הוא שואל איך זה שהגשר סגור? לא יודע. בכלל לא ידעתי עד עכשיו שאפשר לנעול אותו. הוא יוצא ושואל את השומרים. כן, באשדוד הם סגרו ב-9, כי אין רכבות. וכנראה הם גם סגרו את הגשר. אז מה עושים, שואל אני. הוא מנסה לחשוב על משהו. אבל למה חניתי בצד השני אם סוגרים את הגשר? כי שם אני חונה כל יום. ועד עכשיו הגשר תמיד היה פתוח אפילו כשהגעתי ברכבת האחרונה. אבל למה אני לא חונה בחנייה של הרכבת? כי אני חונה בחנייה החדשה של הרכבת. מה לא ברור? יש 2 חניות באמצע שום מקום שבמרחק של חצי ק״מ הדבר היחיד זה תחנת הרכבת “עד הלום”. אז של מי החנייה? טוב, שב, האוטובוסים יוצאים רק בעוד 40 דקות. אני אבקש מהסדרנית שתעזור אם היא יכולה. אני יושב. מנסה לנשום. עברה חצי שעה. אני נגש אליו לשאול אם יש פתרון. אני רואה שנהג האוטובוס יושב אצלו. הוא מתחיל לדבר איתי. לא בא לי להיכנס שוב לשטויות שלו. שואל את המנהל אם הוא הצליח לדבר איתה. עוד לא, הוא יצא כשהרכבת תגיע ותדבר איתה, אולי היא תוכל לעזור. לא לא לא. ממש לא בא לי לפספס את האוטובוס. אז תיסע ובבוקר תחזור לאוטו. מה? זה הפתרון שלך? ואיך אני אסתדר עד הבוקר בדיוק? שאני אשן בתחנה ברחובות? לא, חס וחלילה, אתה יכול לנסוע לאשדוד. ומה שם? שאשן ליד התחנה הסגורה? איך אני מגיע לאוטו? הוא אומר שהוא התקשר למנהל התחנה של אשדוד ואין שם אף אחד שיכול לפתוח לי את השער. אני יודע, להזכירך? הייתי שם לפני שעה וחצי והכל סגור, חשוך, אין שם אף אחד. אז קח מונית. שאתן לך 10 שקל מהכסף שלי? אבל 10 שקל זה פחות מהסכום שממנו מתחיל השעון (במקרה אתמול יצא לי לנסוע במונית) ועכשיו גם תעריף לילה (זה יצא לי לנסות ביום חמישי שעבר Smile אבל מנהל תחנת אשדוד אמר ש-10 שקל מספיק. טוב, אז בוא תדבר עם הסדרנית. לך תבקש ממנה. אני? לא אמרת לפני חצי שעה שתדבר איתה? לך תבקש, אני לא יכול לעשות כלום. אם היא תסכים תסכים. יופי.

אני יוצא. 22:25 ואני הייתי אמור להיות בבית ב-21:15. מאז הייתי שבוי ועצבני לאללה. מרגיע את עצמי ומגיע עם החיוך הכי גדול האפשרי אחרי כל מה שעברתי. מי יושב אצלה באוטו? הנהג הנחמד. הוא מתחיל לצעוק: לא הוא חולה, הוא לא עולה על האוטובוס שלי. אז היא אומרת לו, קח שלט של אשקלון, מייק יסיע אותו. לא, שאף אחד לא יסיע אותו! צא מהרכב, אומרת לו. אז היא מתחילה להגיד לי, תשמע אנחנו לא מונית ספישל, אנחנו נוסעים לתחנת רכבת של יבנה, אשדוד ואשקלון ואסור לנו לעצור במקום אחר. אבל אני רוצה להגיע לרכב שלי שנמצא בתחנת רכבת אשדוד! אז תעבור איכשהו. אולי האוטובוס שנוסע לאשקלון יוכל להוריד אותי ברמזור של עד הלום? משם זה כבר ״רק״ חצי ק״מ הליכה לחניה של הרכבת… אנחנו לא יכולים לעצור רק בתח… אה, כן? עכשיו פתאום זה החוק? אז איך זה שהוא עצר 3 פעמים בכל מיני מקומות בדרך לאשדוד? מה באמת? לא יכול להיות. לא? את רוצה לדעת איפה? אחד מתחת איזה גשר לפני יבנה, השני ברמזור של גן יבנה, השלישי בפרסה של אשד… חיייייים! בוא לפה! לך חמוד, אני רוצה לדבר איתו לבד. הלכתי הצידה. אחרי גמה דקות של צעקות אני שומע שמחפשים אותי. נהג אחר אומר שהוא יקח אותי לצומת עד הלום.

האוטובוס כמובן יצא אחרי 22:45 באיחור של 15 דקות כי הוא יכול לצאת רק באישור של מנהל תחנת הרכבת. יופי. לזה דואגים! בסוך הגעתי לצומת עד הלום ב-23:15. בהליכה מהירה הגעתי לחנייה של הרכבת ולרכב שלי ב-23:25. הרכבת של 20:04 מתל אביב הייתה אמורה להוריד אותי באשדוד ב-20:51. נראה מה יגידו ברכבת על איחור של שעתיים וחצי…

One thought on “רכבת ישראל ירדה מהפסים. המשטרה לא עושה דבר”

  1. הרבה חברים שואלים אותי: נו, מה עם הרכבת? אז הנה העדכון הראשון: עברו שבועיים, שלחתי כ-5 פעמים את הסיפור (תלונה) לפניות הציבור של הרכבת, אפילו לא ענו למייל.
    שלחתי פקס לכל מספר פקס של רכבת ישראל שמצאתי באינטרנט. אין תגובה. אך כמובן לפקס של פניות הציבור אי אפשר לשלוח כי מענה הכולי אומר שהחשבון מלא…

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *


*

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>